דיקלה שחף 12.01.24
ביום שני האחרון הגיע אייל בוצחק (52) לעבודתו בקק"ל, כאחראי כספים ורכש, לראשונה, מאז הודיעו לו על נפילת בנו בכורו, סרן אושרי משה בוצחק ז"ל (22). פניו מכוסות בזקן האבלות, והוא נרגש מעט, כי רק לפני רגעים אחדים הודיע לו הרב ישראל מאיר לאו, כי יענה לבקשתו ויגיע לאזכרה במלאות 30 ימים לנפילת בנו.
"בימים אלה אנו מנסים איכשהו לחזור לשגרה, זה לא פשוט. עד עכשיו עבדתי מהבית, וכעת חזרתי לעבודה. גם אשתי חזרה ללמד באולפנית שח"ם בקרית אתא. ילדי הלכו למסגרות, כמעט כולם, מלבד בני השני שממתין להגעת הציוד האישי של אושרי מהצבא. הבוקר גם הלכתי לחדר כושר, והרגשתי שאנשים מאוד מופתעים, אבל אני מאמין שאם אנחנו ההורים לא ננסה לחזור למסלול החיים, אנו נשפיע גם על הילדים שלנו שמסתכלים עלינו מלמטה. הלב עוד כואב, אבל זה חלק מהשיקום והריפוי". לאורך כל ימי השבעה ליווי את משפחת בוצחק שני מודיעים מטעם אגף הנפגעים של צה"ל, כאשר בסיום נערכה ישיבת סיכום והעברת הטיפול במשפחה אל קצינת הנפגעים. אז ישב בוצחק בנוכחות אשתו מול שני המודיעים וביקש מהם: "אני רוצה להיות מודיע".
בראיון למיינט קריות הוא מתאר את הרגע ההוא שהותיר את כולם המומים מעט: "כשבאו לבשר לנו, אנחנו היינו בשבת חתן ביישוב נחלים. ראיתי את המודיע רועד כשידיו אחזו את הדף והוא קרא מתוכו את הנוסח שבישר לנו על נפילתו של אושרי. בהתחלה האנשים האלה נדמים בעינייך למלאכי המוות, שמביאים לפתחך את הבשורה הקשה הזו. אבל מעט אחר כך, אתה פשוט מתאהב בהם. ראיתי כמה היה קשה לאותו מודיע, וכמה התפקיד דורש אצילות, רגישות ואמפתיה".
כשהגיעה משפחת בוצחק לביתם בקרית שמואל הם פגשו את שני המודיעים שליוו אותם לכל אורך ימי השבעה: "מדובר באנשים יקרים שלא עוזבים את המשפחה לרגע אחד בכל ימי השבעה, הם אחראים גם לוגיסטית על מה שצריך, וגם על הקשר שלנו עם הצבא, כמו לדעת ממה אושרי שלנו נהרג. הם היו מאוד משמעותיים עבורינו. מדובר באנשים שרובם הם מתנדבים, לא תמיד קשורים לעולם הטיפול. "אני מכיר מודיע שהוא אדריכל נוף, מנופאי ומורה, ועלתה לי המחשבה בימים האחרונים של השבעה, שיש לי כאב שכול, למרות שאני עדיין לא מאמין שאני אומר את צמד המילים האלה על עצמי, יכולת לעזור ולסייע למשפחות שיעברו את מה שאני עברתי. אמרתי לעצמי 'אני גם רוצה'. "יש לי גב חזק לתמוך במשפחה כזו, אני לא חושש שזה יעמיק את השכול, אולי דווקא ייתן לי חוסן גם להתמודד בעצמי עם השכול הפרטי שלי. פניתי בבקשה דרך המודיעים שהעבירו את בקשתי לצבא - וכולי תקווה שיתנו לי את התפקיד. אני יודע שיש לי דרך לעבור, אצטרך לעבור קורסים מסוימים, אבל אני נכון לזה. דיברתי על זה באריכות עם אשתי רעות, שעוסקת בתחום הטיפול הרגשי, והיא פתאום העלתה את הרצון, אבל עוד לא לוחצת. אין ספק שהמקום שאנו נמצאים בו מוליד מתוכנו דברים אחרים".
לא מעט עסקו ההורים אייל ורעות בנסיבות האירוע במהלכו נפל בנם אושרי: "רק בימים האחרונים של השבעה, נודעו לנו עוד פרטים. אשתו של הסמג"ד ביקשה להעביר לנו מסר ש'אושרי הוא גיבור ישראל ורבים ניצלו בזכותו'. לא הבנו עד כמה זה משמעותי, אבל אז סיפרו לנו שאושרי והצוות שלו קיבלו משימה לטהר מבנים שהיו סמוכים לבית ספר, שהיה לגביו מודיעין שיש בו עשרות מחבלים.
אושרי נכנס ראשון, חדר לבית דרך חור בקיר שהיה שם כשהוא פותח באש חיה. כשהוא נכנס לחדר השלישי, היו שם שלושה מחבלים. הוא הצליח לפגוע באחד או שניים מהם, אבל גם נורה בחזרה ונהרג במקום. בפועל התברר כי זו הייתה מלכודת, הם רצו למשוך לשם את כל 12 החיילים, ולמוטט עליהם את הבית. האירוע שבו נהרג אושרי גרם להם לנסות ולברוח מן המקום ולא לבצע את התוכנית. החיילים של אושרי וכוח נוסף הרגו את המחבלים אחד אחרי השני", מסביר האב.
שום דבר אינו יכול להקהות את כאב הצער, אך משפחת בוצחק מנסה להמשיך את דרכה: "ביום ראשון האחרון הגיעו אייל ורעות בוצחק לחתונה מיוחדת של בחור שעבר הליך גיור והתארח במשך כשנתיים בביתם בשבתות וחגים.
בטרם הברכה אמר: "אנחנו כאן אחרי שאיבדנו בן לפני כשבועיים, עין בוכיה ולב שמח היה לנו חלק לא קטן במעמד הזה, ואנחנו מתרגשים מאד מהרגע הזה" ומסביר: "בעוד חודשים בודדים היינו צריכים להיות בשמחת החתונה של אושרי, ואנו רואים סוג של נחמה בחתונת הזוג היקר הזה, זכינו להיות שותפים בכניסתה של נשמה חדשה לעם היהודי, שיביא נשמות חדשות לעם היהודי". בשבוע שעבר, יעמוד אייל בפני אירוע מרגש נוסף, לאחר שמשפחה מקרית ים שאינו מכיר הזמינה אותו להיות הסנדק בברית של בנם בסוף השבוע.