דברים שכתב אריאל הולינס, חברו הטוב של אושרי.

אושרי, אחי. 

היינו חברים כמעט 15 שנה, 

החברות הזו ידעה המון תהפוכות בילדות, היו רגעים שהיינו יותר ושהיינו פחות, 

אבל מרגע שהתחלנו להיות נערים, בעיקר בעזרא, היינו בלתי נפרדים, היו תקופות שהייתי איתך יותר שעות משהייתי עם המשפחה שלי. 

אתה הצחקת אותי כמו שכמעט אף אחד לא הצחיק וגם הצקת לי בלי סוף ואהבת אותי מאוד ואני מקווה שגם ידעת כמה אני אהבתי אותך... "אהבתי" בעצם זו מילה קצת מצחיקה שאני לא בטוח שיכולה לתאר את מה שהרגשתי אלייך, הערצתי אותך. רציתי להיות לידך בכל רגע נתון, רק לטעום עוד קצת מהאור שהקרנת ומהחיוך שלך. 

היו תקופות שחברתית היה לי קצת יותר קשה, אני יכול להגיד בוודאות רוב החברים שיש לי היום הם בזכותך, אתה דאגת להכניס אותי לכל מקום ושאני אהיה נוכח ולגרום לי להיפתח ולהתחבר עם כולם, כי זה מי שאתה ומי שהיית, מנהיג שגורם גם לחברה שפחות מובילים להרגיש שהם מרכז העולם. אני גאה על הזכות שהייתה לי שתהיה חבר קרוב שלי, על הזכות שניתנה לי שתלווה אותי בחתונה שלי, על הזכות לעמוד לידך ולהגיד "אני חבר של אושרי בוצחק".

איזה אדם היית... כמה אני הולך להתגעגע לשטויות שעשינו ביחד, לערבי סרט באולפן שלי עם ליעד ואיתמר, לבאלגן שעשינו בסניף, ללהתעצבן על מדריכים והמרכזת, לעשות שטויות עם חניכים ולהאשים אותם... לשיחות שלנו. אני חושב שאתה אחד האנשים היחידים שידעו עליי הכל... אחד האנשים הראשונים שסיפרתי להם כשהכרתי את אישתי, אחד האנשים שסיפרתי להם ישר כשקרו לי דברים טובים וגם דברים לא פשוטים, ידעת להיות מצחיק ושטותי אבל גם רציני ולתת עצה טובה כשצריך. אני אתגעגע אלייך אחי, כל יום, כל דקה. 

אני אשתדל לעשות הכל... אבל הכל... כדי להנציח אותך, בכל מקום שאני אוכל בכל דרך שאני אוכל, לתת קצת מהאור שנתת לי לאחרים. 

נוח בשלום על משכבך אחי אושרי, 

עוד נפגש.