דברים שכתב חברו הטוב אורי תורג'מן מיד לאחר שקיבל את הבשורה

אושרי.
אח שלי, דם שלי, 

מלפני ה7/10 לא ראיתי אותך. סגרת את אותה שבת ומאז תחילת המלחמה חזרת רק פעם אחת הביתה וגם אז הלכת לנחם את המשפחה של חייל שלך שנפל גם הוא במלחמה ושוב לא הספקתי לראות אותך...

איזה לב טוב אתה איזה נשמה ענקית אתה. לא זוכר ממך שום דבר רע, לא ויכוח או ריב קטן, תמיד נהניתי להיות לידך, כזה רגוע ושליו, כזה חכם וצדיק. תמיד היינו צוחקים ביחד, הייתי מספר לך שטויות שקרו לי או שהיינו מסתלבטים על החברה והיינו נחנקים מצחוק עד שכבר כאבה לנו הבטן. היית האור של המשפחה שלך, הבכור, המוצלח. אושרי אני לא יודע איך אנחנו ממשיכים מכאן אחי, כל החבורה, ארוסתך, המשפחה. כשהתחילה המלחמה תמיד אמרתי לאורי ולרחלי שאני מפחד, שאני מפחד שיקרה לך משהו, שכל פעם שמפרסמים לוחמים שנפלו אני בודק שרק השם שלך לא נמצא שם. שטרית תמיד אמר לי ״תשתוק אסור לחשוב ככה יהיה בסדר״ אבל תראה איפה אנחנו. 

הפחד הכי גדול שלי התממש. בשבת האחרונה ישבתי עם רחלי והיא קראה את פרשת שופטים והסבירה לי שאם המדינה הייתה הולכת לפי התורה אז גברים מאורסים לא היו יוצאים למלחמה… כמה שעות אחרי כבר התבשרנו עליך. אתה תהיה כל כך חסר לנו אחי. אני באמת אוהב אותך וכל כך מצטער שהיית צריך להכנס לשם, לתופת, לבני עוולה האלה. אתה גיבור ישראל, נלחמת בשבילנו, בשביל שנמשיך לחיות בשקט, נלחמת בשביל כל עם ישראל שעכשיו עומד ומצדיע לך, עשית קידוש השם ענק! אני לא קולט מה שקרה בכלל ואני רוצה רק לראות את הפנים שלך עם השיער המקורזל והחיוך הקבוע.
אני מתחנן כל דקה שזה חלום ושאתה תחזור אלינו אני מרוסק אחי תשמור עלינו מלמעלה.

אוהב אותך.