הדרך שלי ושל אושרי התחילה במקריות מכוונת במסלול אבל אני אשתף ברגע מיוחד שהיה לנו בשבוע ניווטים מסכם במסלול, אני הלכתי לאיבוד על גבעה בלי סוללה בקשר ובטלפון ופתאום משום מקום ראיתי אותו אבוד כמוני, רצנו אחד לשני התחבקנו התמרמנו וצחקנו ואז פשוט התיישבנו ודיברנו קצת והסתכלנו לאופק, הבנו שאנחנו צריכים להמשיך לגבעה הכי רחוקה וכמובן שמה שהניע אותנו זה להיות ראשונים וככה קרה. מהרגע הראשון שראיתי אותו נשזרו דרכינו וגם הבנתי איזה אדם גדול עומד מולי, תחסר לי אחי החיוך שלך, המילה הטובה, הצחוקים הקטנים ובעיקר הלחלום ביחד שהיה לנו. אדם גדול היית והשארת על כולנו את החותם הגדול ביותר שיכולת, גדול יותר ממה שאתה חושב אפילו.
תודה לך על הרגעים ועל הדרך היפה.