הבשורה הקשה שבישרו קציני הנפגעים מנקודת המבט של נבו, אח של אושרי.
הכל התחיל בשבת ויגש היינו בבר מצווה של ינון מימון בישוב נחלים בישיבת נחלים ברחוב שניר 59 הייתה שבת קרירה וגשומה יחסית השבת עצמה הייתה ממש טובה (חשבתי שלא יהיה טוב כי תכלס לא היה לי מה לעשות) עד רגע הבשורה. בשעה 13:00 עד השעה 14:00 אני ואיתמר מימון היינו עם חברים של ינון "חינכנו" (הרבצנו) להם ואז הייתי ממש עייף ורציתי לישון אז הלכתי לחדר לישון..... בחדר היה רק אבא וגם הוא ישן ישנו במיטת קומתיים ואבא היה במיטה התחתונה ואני בעליונה אבא נח עם בגדי שבת ואני עם פיג'מה בשעה 14:50 שמעתי דפיקה אחת/ שתים (אני לא בטוח) ופשוט הם נכנסו (בלי שאמרנו להם להיכנס) והיינו חצי ערים חצי ישנים הם היו שלושה חיילים אני ראיתי רק שניים הם היו ממש גבוהים.... ישר שהם נכנסו אבא נעמד והסתכל עליהם הם אמרו שהם רוצים להודיע הודעה ואז אבא אמר שהוא רוצה את אישתו ברגע הבשורה לפני שאבא הלך לקרוא לאמא אני קפצתי עם הפיג'מה וישר החלפתי בגדים בזמן הזה אבא רץ לאמא ונשארתי אני לבדי עם קציני הבשורה לא נפל לי האסימון שקרה משהו לאושרי אבל ידעתי שקורה משהו רע אז עשיתי קצת סיבובים בחדר ולאחר מכן פשוט הלכתי לאחד החיילים ושאלתי אותו "מה קרה"?? הוא לא ענה לי ופשוט הנהן לי.... לא הבנתי את המשמעות!! לאחר מכן פשוט רצתי... והם פשוט הלכו אחרי... ואז כבר באו כולם כלומר: אבא, אמא, טליה, אני, חגי, צאלה אני זוכר שבערך לפני שנכנסו לחדר שבו אמרו לאמא ואבא את הבשורה שמעתי את אושרת צורחת ובוכה ורק אז נפל לי האסימון מה שקרה... הכניסו את ההורים לחדר שהיו רק הם וקודם הודיעו להורים ואז לאחים וברגע שהודיעו להורים אמא צרחהה!! ובכתהה! לאחר כמה שניות נכנסו האחים ישבנו על הכיסאות שהיו שם והודיעו לנו את הבשורה "סרן אושרי משה בוצחק נפל בצפון רצועת עזה בשבת בשעה 8:50 בבוקר" ברגעי ההודעה כולם התחילו לבכות ולצרוח!! ממש והיחיד שבאמת הצליח לשמור על קור רוח זה אבא והוא לא בכה כנראה בגלל השבת ואז פשוט בכינו וצעקנו על הבשורה...
ממש לא ידענו איך להגיב אני לא אשכח ששוב בכיתי על שי בינר והוא לחש לי משפטי תמיכה ועידוד באוזן ממש מרחתי עליו את כל הנזלת שהייתה לי לאחר מכן הזמינו אותנו לבית של אחד מן המארחים זה היה קומה אחת עלייה, הבעלים של הבית ששידך בין הרב עופר שמילה לבין אורית שמילה ישבנו שם ופשוט בכינו קצת צחקנו אושרת והלל באו לשם ופשוט חיכנו עד צאת השבת לפני צאת השבת התפללנו ומיד בצאת שבת הביאו לנו שתי מוניות וקצין אחד מתלווה לכל מונית אחד לאחים: טליה, נבו, חגי ואחד להורים אני זוכר שהנסיעה הייתה ממש ממש שקטה ורק רצינו לדעת אם הראל קיבל את הבשורה על הרג אושרי כי הרי הראל היה בישיבת מרכז הרב אבא ביקש שהם לא ישלחו חיילים בשבת לשם אלא רק מיד במוצש אז כל הדרך הבייתה שאלנו את אחד הקצינים עם הראל קיבל את הבשורה המרה.
תמונה בנסיעה שלושת האחים: טליה, נב, חגי
הגענו מהר הבייתה ואז שהגענו הבייתה ואז התחלפו הקצינים מתל אביב והגיעו קצינים מחיפה ואז ישבנו עם המשפחה לגבי תרומת איברים וקביעת הלוויה לאחר מכן התחילו כולם לבוא והיה מלא בכי ויבבות.