אחד הזכרונות שלי מאושרי זק"ל:
לפני כמה שנים שעוד הייתי חניך בעזרא, היה מסע ואני בדיוק חזרתי מתפילה במרכזי והייתי צריך למהר כדי להספיק את האוטובוס, תוך כדי שאני הולך אני רואה רכב עוצר לידי מוריד את החלון ואושרי מעלה אותי לטרמפ ברכב. הוא לא ידע כמה זה שימח אותי ומאז החלטתי שכל פעם שאני אראה חברה הולכים ברחוב אני אשאל אותם אם הם צריכים טרמפ. זה אמנם נראה כמעשה קטן אבל זה המעשים הקטנים שמפקד הבסיס של נח"ל אמר בהלוויה, שהם המעשים הגדולים באמת, לשים לב לאנשים שמסביבך ולהיות אכפתי כלפיהם.