עדי אלוני חברו של אושרי: "במקום להוציא חולצות לחתונה, הוצאנו ללוויה" (כתבה מתוך אתר "כיפה".)

עדי אלוני, חברו של סרן אושרי בוצחק ז"ל שנפל בקרב בעזה שיתף על ההתמודדות עם האבל והאובדן, חזר למפגשים האחרונים וסיפר על ההחלטה להציע נישואין באמצע מלחמה: "אני מאמין שהוא יבוא לי בחלומות. כמעט לא עובר יום בלי דמעות"

"אושרי פיקד על החיילים בלי לתפוס טיפת גובה" כך מספר עדי אלוני, חברו הטוב של של סרן אושרי בוצחק ז"ל שנפל בשבת האחרונה בהיתקלות עם מחבלים ברצועת עזה. אושרי תושב העיר חיפה, הותיר אחריו חבורה קרובה במיוחד שעדיין מעכלת את הבשורה הקשה. עדי אלוני, חבר ילדות של אושרי, מספר לחדשות כיפה על ההתמודדות עם האבל והאובדן ועל המפגשים האחרונים.

"הוא הציע לה נישואין בין תרגיל לתרגיל"

אושרי נפל בקרב, חודשיים אחרי שהציע נישואים לרביד חברתו בחמש שנים האחרונות. עדי מספר על ההחלטה להציע נישואין שהתקבלה תוך כדי מלחמה ועל הרגעים שקדמו לה. "הוא היה עם הארוסה מעל חמש שנים ובתחילת הלחימה הוא החליט. הוא הודיע לי כמה שעות לפני, 'עדי אני הולך להציע היום'. הוא קרא לה להגיע לצאלים והציע מחוץ לש.ג של הבסיס, בין תרגיל לתרגיל. הוא סיים תרגיל - והלך להציע".עדי מסביר לנו עד כמה ההחלטה להציע נישואין תוך כדי מלחמה, בין תרגיל צבאי למשימה ביטחונית מגלמת את אישיותו של אושרי: "הוא היה איש ביטחון בדם שלו ומצד שני גם איש משפחה וחבר. אמרתי לעצמי 'וואו איזה דיסוננס' כאילו שנייה אחת לסיים תרגיל ומייד אחרי כן להציע נישואים".

אושרי ניצל את ההפסקה הראשונה לנחם את משפחת החייל הדרוזי

אושרי עבר קורס מ"כים, קורס קצינים וקיבל תפקיד פיקודי ביחידת הנח"ל, גם אותו ביצע במסירות ובשליחות. עדי מספר בהתרגשות על אירוע סמלי שמבטא את היחס החם של אושרי לכל החיילים, שהיו בחלקם דתיים, חילונים ודרוזים. "ברגע שאושרי שוחרר הביתה, אחרי 75 יום, מתוכם 60 יום גם בלי הטלפון - אושרי לקח את האוטו, נסע לבית ג'אן כדי לנחם את משפחתו של עדי מאלכ חרב, חייל דרוזי שנפל בקרב ועליו פיקד פיקד אושרי. "הוא ישב עם המשפחה, ניחם אותם במשך שעות, סיפר חוויות וזיכרונות". אלוני נזכר בסגירת מעגל מרגשת עם משפחת מאלכ חרב, וממשיך "שלשום ההורים של עדי מאלכ חרב באו לנחם את ההורים שלו. הם חילקו מדבקות זכרון וניחמו את המשפחה, ממש 'תמצית הישראליות'. יש פה אחווה בין דרוזים ליהודים שהם ממש אחים שלנו. אחים לנשק".

"זה לא יהיה אותו הדבר"

בין השורות, תחושת הפספוס של עדי צורבת במיוחד. הוא חוזר לאירועים שתוכננו וכבר לא יתקיימו ומספר בכאב על ההחמצה. "ב-12 לאוקטובר הוא היה אמור לסיים מסלול. תכננתי לארגן לו על האש יחד עם כל החיילים שלו. המלחמה פרצה רגע לפני, וכל זה לא יקרה לצערי". עדי ממשיך לתכנון נוסף, שאושרי היה מעורב בו: "תקופה ארוכה תכננו פגישת מחזור ונערכנו אבל עכשיו גם אם היא תצא לפועל, זה לא יהיה אותו דבר בכלל".

מצאתם משהו שהוא כתב?

"מצאנו פנקס שלו, אני בתור חבר מאוד קרוב שלו לא ידעתי שהוא כותב פנקסים והופתעתי. הוא כתב: 'מה ההבדל בין קושי לסבל? - אם קשה לי, זה כי יש לי מטרה, אם אין לי מטרה אז אני סובל, והמשימה הופכת לקשה יותר". הוא כתב עוד משפט. 'מה ההבדל בין פחד לחשש? הפחד משתק את הבן אדם, והחשש מחזק את החושים. הוא ממש כתב כל מיני פרטים עוצמתיים כאלה שהיום אנחנו מקבלים מהם כל כך הרבה משמעויות". 

"אני כבר התחלתי להנציח אותו"

בין הזיכרונות, המחשבות והרגשות שמציפים את עדי כשהוא מספר לנו בכאב על חווית האובדן הקשה, קשה שלא לתהות כיצד מתמודדים עם השכול כאשר לא מדובר בקרוב משפחה ולא יושבים שבעה. עדי מסייע למשפחתו של אושרי בקיום השבעה אך בינתיים הוא ממשיך בשירות מילואים. "אני משרת במחנה שורה ברבנות. לקחתי יום-יומיים הפוגה כי אני צריך את זה" משתף עדי.

סיפורי ההנצחה מסייעים לעדי להתמודד עם האובדן והוא מבטיח: "אני כבר התחלתי להנציח אותו, אקדיש למענו ספר תורה ואולי אף אקים לזכרו פינה בכינרת שהוא כל כך אהב". אני שואל את עדי אם הוא מרגיש את אושרי והוא מקווה: "אני מאמין שהוא יבוא לי בחלומות וילווה אותי בדרכים. אני אתפלל אליו שיתפלל עלינו ויחזק אותנו. כמעט לא עובר יום בלי דמעות".

"במקום להוציא חולצות לחתונה הוצאנו חולצות ללוויה"

עדי מסיים עם אנקדוטה כואבת במיוחד. סגירת מעגל עצובה שמותירה אותי פעור פה בסיום הראיון: "תכננו יחד כל החבר'ה להוציא חולצה לקראת החתונה שלו. היה כבר תאריך לאירוע - בעשירי לשביעי. אפילו צחקתי איתו על כך שהתאריך של החתונה יוצא על ה-10/7 הפוך בדיוק מהתאריך של המתקפה - ה-7/10 . במקום להוציא חולצות לחתונה הוצאנו חולצות ללוויה".